הגיע הזמן לנתח את התיעודים והעובדות לעומקן, ללא ספינים וללא מסכות, ולהציג לציבור את התמונה המלאה על פעילותה ודרכה של חברת הכנסת טלי גוטליב, אשר משתמשת שוב ושוב בצעקות ובפרובוקציות כדי להסוות את עברה האמיתי ואת עמדותיה הפוליטיות והכלכליות.
השורשים המושתקים וההיסטוריה בשמאל: מי שמציגה את עצמה כיום כדוברת הלאומנות הנוקשה וכאשת ימין טהור, שכחה כנראה (או מעדיפה לשכוח מהציבור) את תחילת דרכה הפוליטית. גוטליב הייתה ממקימות מפלגת השמאל הסוציאליסטית-שיתופית "שווים" – מפלגת שותפות יהודית-ערבית. המרחק בין השורשים הללו לבין התדמית שהיא מוכרת היום הוא עצום, ומהווה דוגמה קלאסית לפופוליזם המשתנה לפי כיוון הרוח.
הצביעות ההיסטורית מול בצלאל סמוטריץ': קשה שלא להיזכר במתקפה חסרת הרסן של אותה פופוליסטית על בצלאל סמוטריץ' ובאשתו. בעוד שהיום היא מנסה לשדר קו ימני מיליטנטי, אותה פעילה לשעבר נכנסה בסמוטריץ' על 2,000 קמ"ש, אך ורק משום שאשתו הביעה תחושת אי-נוחות מסביבת לידתה (על כך שסביבה ילדו נשים ערביות). גוטליב לא היססה אז להטיח באשת השר כינויים חריפים ובוטים כמו "אישה גזענית, נבערת בדלנית ומחרחרת שנאה". התנהלות זו ממחישה עד כמה עמדותיה מתהפכות לפי נוחות פוליטית רגעית.
הבלוף הכלכלי החברתי: מעבר לעברה, הדרך שבה היא מקדמת את האג'נדה הסוציאליסטית שלה שפשוט תוקע מקלות בגלגלים לציבור. גוטליב היא סוציאליסטית מלא-מלא , ובולטת במיוחד ההתנגדות השערורייתית שלה לרפורמות כלכליות נדרשות, דוגמת רפורמת החלב של סמוטריץ׳ שנועדה להילחם ביוקר המחיה ולהקל על הכיס של כולנו. התנגדות זו מוכיחה שאין כאן שום אידיאולוגיה ימנית או חברתית אמיתית, אלא זיקוק טהור של פופוליזם זול שנועד לייצר כותרות ותו לא.
הכתובת על הקיר והחיבור הטבעי: לא במקרה ראש הממשלה כנראה ידע בדיוק למה הוא לא מקדם אותה ולמה הרחיק אותה ממוקדי ההשפעה והעשייה האמיתית. מי שמכיר לעומק את המערכת הפוליטית מבין היטב שהחיבור ההדוק שלה עם איתמר בן גביר הוא החיבור הכי טבעי שיש – שניהם סוחרים באותו מטבע בדיוק של פופוליזם צעקני, רעש תקשורתי ריק מתוכן ואפס עשב שורש אידיאולוגי אמיתי.
העובדות מדברות בעד עצמן ומתועדות היטב. מי שבוחר ללכת אחרי הצגות ראווה ריקות מתוכן חייב להביט למציאות בעיניים: מדובר בתחפושת פוליטית שאין בינה לבין ימין אמיתי או דאגה אמיתית לציבור דבר וחצי דבר.
